עבורי הודו היא הרבה יותר מאשר בית שני – זה המקום בו התפתחתי מקצועית, בו למדתי את סודות עיצוב התכשיטים, בו אי אפשר לבקר בהודו (או בנפאל) מבלי להיתקל באותם נוודים יחפים וכחושים עוטי גלימות, אשר להם זקן ארוך ושיער שכולו ראסטות. ביד אחד הם תמיד אוחזים בדלי קטן וביד השנייה בקלשון או מקל. נעים הם לאיטם יחפים בצדי הדרכים ועוברים ושבים מטילים מטבע או שניים אל הדלי. לרבים מהם פנים צבועים או מכוסי אפר. אלו הם הסאדהו, או בלשון המטיילים 'באבות' – סגפנים הינדים אשר בחרו בחיי פרישות מחומריות העולם הזה במטרה להגיע אל ה'מוקשה' – השחרור ממעגל גלגול הנשמות.
הסאדהו מתקיימים מתרומות בלבד, הם נודדים בדרכים בין מקדשים או יעדים קדושים, עוסקים במדיטציה או תפילה והרבה פעמים תראו אותם אף יושבים ומעשנים צ'ילום , כלי המשמש לעישון 'צ'אראס' המופק מצמח הקאנאביס. בהינדואיזם מרבית הסאדהו עובדים את האל שיווה, האל האחראי על הרס העולם ובריאתו, או את האל ווישנו. האל שתפקידו לשמור על הבריאה. אחת לשלוש שנים מתכנסים הסאדהו בהמוניהם לקומבה מלה (פסטיבל הכד), הפסטיבל שנחשב להתכנסות הדתית הגדולה בעולם עם עשרות מיליוני מאמינים – בהם מיליוני סאדהו (מעריכים כי בהודו חיים למעלה מחמישה מיליון סאדהו!) . הפסטיבל נחגג בארבעה יעדים שונים בהודו – אללאהבאד, הארדווראר, אוג'אין ונאסיק באופן מחזורי כך שכל יעד זוכה לארח את הכינוס אחת ל-12 שנים. הפעם האחרונה שהפסטיבל נערך הייתה לפני חודשים ספורים, בין ינואר לאפריל 2021, תקופת המגפה, אשר רבים רואים בהתכנסויות ההמוניות שהתרחשו במהלך הפסטיבל כמקור להתפרצות הגל השני בהודו, שבשיאו נדבקו למעלה מחצי מיליון איש בקורונה מדי יום!
הסאדהו הן דמויות צבעוניות מאוד ויוצאות דופן בנוף האנושי אך עם זאת לעתים באתרי תיירות ביעדים הנחשבים כקדושים, כדוגמת ואראנסי או פושקר, ניתן לגלות גם כאלו שהם יותר סאדהו עבור תמונות בתשלום עם תיירים…אך עדיין עבורי מדובר בדמויות שהן באמת יוצאי דופן, אם תצליחו לאתר סאדהו דובר אנגלית או תקחו עמכם מי שיוכל לתרגם עבורכם תוכלו להיות מהופנטים מסיפורים אישיים באמת יוצאי דופן, של אנשים שפשוט עזבו חיים שלמים מאחור ויצאו למסע חיים של נדודים וסגפנות. פרט מעניין שלא כל כך מוכר, בהינדואיזם נהוג לשרוף את גופות המתים אך את הסאדהו הקדושים לא שורפים אלא קוברים בישיבה בתנוחת לוטוס (תנוחת יוגה מרכזית). תמיד בנסיעות ארוכות הודו, כשאני מביטה מחלון הרכב הממוזג והנוח וצופה בסאדהו המדדים לאיטם לצד הכביש אני תוהה לעצמי מי באמת יותר חופשי, אנחנו העסוקים במרדף האינסופי אחר פרנסה, סידורים וכו' או אותם סגפנים החיים ללא רכוש, ללא מחויבויות, משוחררים מדאגות העולם הזה.
גם כלים מהממים לבית יהיו במכירת הפופ-אפ הבאה
לקריאה נוספת על הטיולי שלי