כשאלאדין אל חלאג'י מטיל מצור על העיר של בעלך המהארג'ה (מהא-גדול, ראג'ה – מלך), רק כדי להסתכל על בבואת גופך במראה, כנראה שזורם בך דם כחול, כנראה שאת מבלה בביתן שבמרכז הבריכה שליד ארמונך וכנראה שיופייך יביא אותך בסופו של דבר, גם אל מותך.
ראני פאדמיני היתה מלכת צ'יטור ואשתו של המהארג'ה ראוול ראטנג סינג כשאלא-א-דין, הסולטן הפקיסטני של דלהי, יצא למסעות כיבוש והחליט שהיא תהיה שלו בכל מחיר, לקח אותה בשבי עד שהיא החליטה להתאבד כדי להציל את כבודה וכבוד ממלכתה. זוהי אחת מתוך רבות מהאגדות בהן שזורה ההיסטוריה של ראג'סטן, ארץ המלכים, הארמונות ,המבצרים, המקדשים והערים המשוגעות והצבעוניות. רג'סטאן, המדינה השנייה בגודלה בהודו, היתה במשך מאות שנים נחלתם של הרג'פוטים: קסטה של לוחמים הידועים בכבודם ובאומץ ליבם ונחשבו תמיד כאמיצים, חסרי מעצורים ואוהבי אומנויות. הם שהביאו את רג'סטן למה שהיא בזכות הלוחמים האמיצים שלהם כנגד הכובשים הרבים, ובשל מיקומם המחבר בין הודו לפרס, היושב על דרכי התבלינים, היהלומים והסמים, כשהמסחר מכניס להם ממון אך גם מאפשר להם להעשיר את תרבותם ואומנותם ולהגן עליהם בקנאות מפני המוסלמים.
מה ששרד מאותם ימים היא תרבות של אומנות ושפע, ארכיטקטורה חילונית של רהב ומותרות. ארמונות ומבצרים שהפכו לימים למלונות פאר ומסעדות גורמה המהווים משיכה לעשירי תבל. על המדינה שורה עדיין אווירה רומנטית וקסומה והיא מקבלת את אורחיה בסבר פנים מלכותי.
ג'איפור היא בירתה של רג'אסטן, הנקראת על שם המהארג'ות, המלכים הגדולים המפורסמים בחיי התענוגות והעושר אשר שלטו בעריה.
הסיפור של ג'איפור התחיל לפני יותר מ-300 שנים בעקבות אהבתו הגדולה של המהרג'ה ג'אי סינג לאומנות על כל גווניה, לתכשיטים, לאופנה, ולנשים! היו לו עשרות…
בירת ממלכתו של ג'אי סינג היתה עיר המבצר אמבר הסמוכה, ממנה יצא וייסד ב1727 את ג'איפור לאחר שהאימפריה המוגלית נחלשה וניתן היה לצאת מן המבצר אל המישור והמרחבים. המהארג'ה ג'אי סינג תכנן את העיר באופן סימטרי וקפדני ובצורת שתי וערב ומוקפת חומות. סינג שהיה גם אסטרונום הקים בעיר את מצפה הכוכבים המפורסם "ג'אנטר מנטר", אחד מתוך חמישה הפזורים ברחבי הודו. מה שהתחיל עם קומץ אמנים שעבדו עבורו על אבנים יקרות לייצר לו ולנשותיו תכשיטים, קומץ ציירים שתיעדו את חייהם, קומץ מעצבי טקסטיל ואדריכלים שתכננו ארמונות על מנת שיוכל לחזר אחרי נשותיו, הפך את העיר למעצמת אומנות ועבודות יד.
במאה ה-19, כשהודו היתה עוד תחת הכיבוש הבריטי, ובציפייה לבואו של הנסיך אלפרד מווילס, הורה המהראג'ה של אותם ימים לצבוע את כל העיר בצבע הוורוד, המסמל הכנסת אורחים. מאז, ידועה ג'איפור גם בשם "העיר הורודה".
המהר'גות של גאיפור נחשבו לפטרוני האומנות. הם הביאו השראה גדולה גם לאומנים האירופאים בכל התחומים בגלל תאוותם הגדולה ליופי ולהנאות החיים. בזכות אהבתו הגדולה של המהרג'ה לאדריכלות, הוקמו ארמונות מפוארים בגאיפור. גם אהבתו לציור, השאירה חותם על העיר כשהזמין ציירים מכל רחבי הודו שיציירו על קירות הארמונות והחדרים הפנימיים של המבצרים. צבעי הציורים נלקחו ממינרלים שונים, צמחים וקונכיות בנוסף לעיבוד של אבנים יקרות, כסף וזהב. את הצבעים היו מכינים בתהליך ארוך ומייגע שנמשך מספר שבועות.
המהרג'ות של ג'איפור אהבו להתלבש בהידור, אהבו נשים ופינוקים. מספרים על המהראג'ה שאהב לפנק את נשותיו ולהזמין להן סארי חדש מידי יום. היו להן סארי מהבדים היפים והיקרים בעולם. מאז ועד היום, הודו היא אחת מבין המדינות הבודדות בהן הלבוש המסורתי לא נכנע עדיין לג׳ינס והטישרט שכבשו את העולם.
לנשים ההודיות יש שתי אופציות כשהן קמות בבוקר: סארי או סלוואר קאמי (סט של טוניקה עם שליץ בצדדים, מכנסיים שצמודים בקרסול וצעיף תואם). זהו. המקום היחיד בו היצירתיות, מצב הרוח, האופי או הסטטוס החברתי יכולים לבוא לידי ביטוי זה בטקסטיל בתכשיטים ובאקססוריז. הודו היא מעצמת טקסטיל, עולם ומלואו של חומר וצבע. שיטת היצור של הטקסטיל נשמרת עד היום.
אחת האהבות המופורסמות של המהארג'ות הן אבני החן. הם אהבו להתקשט באבני חן היקרות ביותר כמו היהלום האמרלאד הרובי והספיר. ג'אק קרטייה הגיע בכבודו ובעצמו לפגוש את המהרגה ולעצב לו תכשיט. לימים סיפר כי המהרג'ה היה אחת ההשראות הגדולות שלו. הוא אהב אבני חן ורצה שיקשטו כל דבר, מפסלים ובגדים ועד כלי הלחימה שלו. השמועה על בזבזנותם חסרת הגבולות של המהארג'ות פשטה בכל העולם, וסוחרים החלו לנהור לראג'סטן בכלל ולגאיפור בפרט. ביקור בעיר גורם לתערובת גירוים של החושים בקנה מידה גדול ועוצמתי. תרבות השפע נותנת הצצה למסורת העשירה של הודו.
גאיפור העיר אהובה שלי הבית שני שלי ב-20 שנים האחרונות. כל פעם מתרגשת מחדש ומלאת ציפייה לנסיעות העסקיות שלי. האהבה הגדולה שלי מאז ילדותי, להרפתקאות של המלכים והנסיכות מסיפורי אלף לילה ולילה ולסרטים ההודים העשירים כל כך בצבע במוסיקה במסורת ובאהבה, הלכה ותפחה והפכה גם לסקרנות בנוגע לחיי המהארג'ות. אהבה זו הובילה אותי לרג'סטן ולג'איפור בפרט. לימים הבנתי שהמקום בו התאהבתי הוא המקום מספר אחד בעולם לחיתוך אבני חן ולבעלי המלאכה הטובים והיחודיים בהודו ואולי בעולם כולו. מאחר ולבי שייך לעולם האופנה ועיצוב תכשיטים, מצאתי מקום בו אוכל להעמיק וללמוד את מלאכות היד ההודיות המרתקות בשיבוץ אבני חן יוקרתיות באומנות הבלוק פרינטינג, ההדפסים על הבדים בצבעים הטבעיים ובתפירת הסארי. בגאיפור מצאתי גם את האומנים המתמחים בציור מניאטורי באמצעות צבעים העשויים אבני חן, בגילופי עץ ופיסול בשיש. גאיפור היא עיר יצירתית ונמרצת שבה כל העיצובים שלי מתעוררים לחיים, אני נהנית לראות את האומנים המוכשרים שמטילים את הקסם שלהם בכל דבר שהם מייצרים. אחת החוויות האהובות עלי בג'איפור היא לצאת לרחוב מוקדם בבוקר, לראות את האנשים מתחילים את היום. הכל מתעורר בצבעים מלאי חיים, בשילוב ניחוחות של תבלינים בשווקים ובצדי הכביש, להביט בסארים התוססים התלויים לייבוש ברחובות. (אחד הסודות שלהם לאושר: ללבוש בגדים בצבעים מדהימים). ג'איפור בעיניים שלי,
היא מקום של מסורת אומנותית עשירה שהועברה על ידי דורות של אומנים שהסיפור שלהם מתעורר לחיים בעיצוב, באופנה באדריכלות ובחפצי האומנות.
אם העיר הזאת קוסמת לך, זה הזמן להצטרף אלי למסע של אומנות ורומנטיקה, של אהבה ואוצרות, של טעמים ריחות וחוויות בעקבות המהארג'ות. את המסע הזה, את לא תשכחי.
לקריאה נוספת על הטיולי שלי